ירושלמי- היחס ליין

הבבלי במסכת ברכות עוסק בהרחבה בפתרון חלומות. בכלל הדברים יש גם התייחסות ליין.

בבבלי (נז ע"א): "תני תנא קמיה דרבי יוחנן: כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין, יש שותהו וטוב לו ויש שותהו ורע לו. יש שותהו וטוב לו, שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש", ויש שותהו ורע לו, שנאמר "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש"."

כיון שהיין שייך גם בשמחה וגם לעומת זה באבל, אין פתרון ברור ליין בחלום, האם מדובר ביין כזה או כזה.

בירושלמי יש פתרון ברור בזה (מעשר שני פ"ד ה"ו):
"אמר רבי יוחנן: כל החלומות הולכין אחר פתרוניהון, חוץ מן היין. יש שותה יין וטוב לו יש שותה יין ורע לו. תלמיד חכם שותה וטוב לו, עם הארץ שותה ורע לו."

ביאור ההבדל הוא שבבבלי מדובר על פעולת היין כשהיא מן החוץ אל הפנים. כאשר אדם בשמחה או חלילה להיפך, היין מועיל להביא את האדם לרגש המתאים באותה מציאות.

בירושלמי פותרים את החלום של היין באופן של גילוי הפנימיות. היין מסיר את החיצוניות ומגלה את הפנימיות. אם הפנימיות היא טובה, היין גורם לטוב, ואם היא רעה היין גורם לרע להתגלות.

בבבלי שולט יותר המבט החיצוני על המציאות, וגם בחלום היין המבט הוא חיצוני, ויש מציאויות הפוכות ביין. בירושלמי המבט הפנימי מבקש להתגלות, וגם היין בחלום מבקש להעצים את הפנימיות של האדם.

שיבת ישראל לארצו בדורות שלנו נובעת מהעולם הפנימי המבקש להופיע ולהשפיע על המציאות, ולהאיר יחד עם העולם הבבלי, באור חדש.